במאמר הזה אני מביאה את תפיסתו של ד"ר ליפטון, אשר יכולה לספק לנו עוד נקודת מבט על נושא הכנס הקרוב של לשכת המאמנים: "שינוי – הדבר הקבוע ?!". הוא אמנם לא יהיה נוכח, אולם מחקריו אודות מידת ההשפעה שיש לסביבה ולעולם החיצוני על גופנו, ילוו לדעתי, את הבאים לכנס בכל אחד מהמושבים.
תרופה או סביבה?
סיימתי את בית הספר לרפואת השיניים ב-1993. לימדו אותנו שם, אנטומיה, פיזיולוגיה, פרמקולוגיה, כאב ואלחוש. הכשירו אותנו לזהות סימפטומים ולפענח צילומי רנטגן. תרגלו אותנו בתשאול של חולה. הדגש היה על התמונה קלינית, על מחלות ועל דרכי הטיפול בהן, אבל מעולם לא לימדו אותנו דבר על איכות חיים, על דרכי מניעה ובוודאי שלא על הקשר בין הגוף לבין המצב הנפשי והסביבתי בו אנו נמצאים. נקודת המוצא הייתה כיצד ניתן לרפא את המחלה ולא השאלה מדוע היא התפרצה.
ד"ר ברוס ליפטון הוא ביולוג, חוקר- איש מדע קלאסי. מתוך מחקריו המדעיים עולות תובנות אמיצות ומפתיעות דווקא משום שאי אפשר לסווג אותו כ"טיפוס רוחני. ד"ר ליפטון עסק בשיבוט תאי גזע בעת שגילה את מה שמבחינתו מהווה מהפך במדע הביולוגיה: התאים שלנו נשלטים, לטענתו, על פי מידע הנקלט על ידם מהסביבה, מהמחשבות והאמונות שלנו ולא מהגנים שקיבלנו בתורשה. באמצעות שינוי האמונות השליליות הטבועות בנו, הוא מבטיח, נוכל להימנע ממחלות קשות כמו סרטן.
האם הגנים הם שקובעים את הביולוגיה שלנו?
ליפטון מראה בדרך מחקרית מובנית ושיטתית, שהגנים שלנו אינם אלה הקובעים את הביולוגיה שלנו, אלא להיפך: הגנים נשלטים ומושפעים על ידי אותות מבחוץ. כלומר- הגנים שלנו הם ברי שינוי ומושפעים מהעולם החיצון.
היות שאותות אלה, הינם חלק ממערכת התפיסה או ההכרה (התודעה) של האדם הרי שהם כוללים את רכיב הפרשנות התפיסתית שלנו כאנשים. רכיב זה בא לידי ביטוי בין השאר במחשבות ובמערכת האמונות שלנו. למעשה, ד"ר ליפטון מוכיח שהמחשבות משפיעות על האדם באופן ביולוגי, ומציג סוג של הוכחה מדעית למשמעותה ולמקומה המכריע של האמונה בחייו של האדם.
התא הוא כמו שבב מחשב. הוא ניתן לתכנות, אבל בסופו של דבר הוא יפעל לפי המידע שיקבל מבחוץ. מחקרים הוכיחו שהתא מסגל את הביולוגיה שלו ל"נתונים" שהוא מקבל מהסביבה. עד כה, מקובל היה, במדע הקונוונציונלי, לחשוב שתכונותיו של התא מולדות ועוברות בירושה, אבל המחקר של ד"ר ליפטון, מראה שאפשר לשנות את המתרחש בתא. זהו נתיב מדעי חדש המכונה אפיגנטיקה*- שליטה או שינוי במה שנמצא מעל הגנים במקום שליטה בגנים עצמם [כשנקודת המוצא היא שהתא הוא שיקוף של הסביבה שלו].
* אפיגנטיקה= היא התחום בביולוגיה, העוסק בשינוי הגן על ידי משובים מהסביבה ומהעולם (לדוגמה: דיאטה או לחץ נפשי). גם אם שינויים מהותיים אלו, נדמים לשינויים גנטיים, למעשה, באפיגנטיקה כלל אין שינוי של ה-DNA, אלא רק עיצוב ביטוים של גנים מסויימים החלשה או חיזוק של אחרים. (ויקיפדיה).
כפועל יוצא מתובנה זו, שואפים כיום החוקרים בתחום להסביר כיצד חוויות החיים מתורגמות לשינויים בתפקוד הגוף. אפיגנטיקה התנהגותית, תחום חדש עוד יותר, מבקש לבחון כיצד סיגנלים מהסביבה גורמים לשינויים ב"מוח" התא, ובכלל זה כל דבר המתרחש בשנות הילדות המוקדמות כמו: חוויות חברתיות, תזונה, הורמונים וחשיפה לרעלנים ועוד.
הגנים שלנו נמצאים בדיאלוג מתמיד עם כל הסובב אותנו ובכלל זה עם האנשים המקיפים אותנו. השינויים ממשיכים להתרחש באופן תדיר ומתמשך ומשפיעים על פעילות התאים, עד הרמה של התא הבודד. על פי מחקר האפיגנטיקה עשויה השפעת השינוי להימשך כמה דורות כשמדובר בתא בודד בצמחים וכשני דורות כשמדובר בבעלי חיים. (שינוי- הדבר הקבוע? ! כבר אמרנו? J ).
מקורבן לשולט
ליפטון, כפועל יוצא מהמסקנות של מחקרו, הסיק כי ביכולתנו לשלוט בכל אספקט של בריאותנו. לטענתו, רק 1% מהמחלות נשלט בגנים ו-99% נשלטים על ידי הסביבה. הכימיה של הדם נשלטת בידי המוח. כשאנחנו רואים אדם אהוב, המוח משחרר דופמין, הורמוני גדילה ועוד. הוא באותו הרגע הוא מעניק תזונה נכונה לתא המסייעת לו לגדול. לא סתם עולה על פנינו חיוך כשאנו נזכרים בזיכרון חיובי, באדם אהוב או במצב בו היינו במיטבנו.... אבל אם רואים משהו מפחיד, המוח משחרר סוכנים דלקתיים, מפעיל את המערכת החיסונית ומשנה את הכימיה של הדם.
על פי המחקר, פני השטח של התא מכוסים רצפטורים (מעין מיני-אנטנות) אשר מגיבים למידע מהסביבה, כך שהזהות של התאים היא השתקפות של הסביבה. אותן אנטנות הן אשר הופכות את האנשים לשונים. לטענתו, אם הן יוסרו, התא יהיה גנרי וחסר זהות.
ליפטון משוכנע שאמונה שלילית גורמת לתחלואה ומתח נפשי להתפתחות למחלות או לכל הפחות לסימפטום של מחלה. תחשבו על משמעות הנתון הזה- 99% אחוז ממה שקורה לנו הוא כפעול יוצא של מה ואיך אנו חווים את החיים . בניגוד לתפיסה המקובלת, אנשים הם לא קורבן של התורשה שלהם. מכאן שאם היה סרטן בעבר במשפחה, זו אינה עוד גזירת גורל. (יש רק שש או שבע מחלות שקשורות לחלוטין בגנים, כך שאפשר לחיות עם גן לסרטן ולא לחלות, כל עוד נימצא בסביבה הנכונה ונבחר להפיק ממנה חוויות חיוביות.) מכאן שהאופן שבו אנו רואים את העולם משנה את הרכב הגוף.
ביולוגיה ואימון- וילכו יחדיו לעבר השקיעה...
ד"ר ליפטון ביקר בשנה שעברה בארץ והציג את ספרו "הביולוגיה של האמונה" (תורגם לעברית בהוצאת פראג). בספר הוא מסביר בהומור ובשילוב המחשות ודוגמאות מהחיים, כיצד אֶפּיגנטיקה יוצרת מהפך בהבנה שלנו את הקשר בין חומר לרוח ואת ההשלכות המשמעותיות שיש לכך על חיינו האישיים.
כשליפטון מתחיל לפרט כיצד מאזנים את השפעת הסביבה באמצעות השליטה במחשבות שלנו להורדת סטרס, או אז הוא מתחיל לעורר את זעם המדענים ולהפוך ליקיר הניו- אייג'. ליפטון מציין שתת המודע שלנו גדול הרבה יותר (95%) מהמודע (5%) והוא זה שלמעשה "מנהל את העניינים". כלומר, ההתנהגות הבסיסית שלנו, התגובה שלנו לאירועים שונים, מגיעה מהורינו ומהחברה בה גדלנו והוטבעה בנו ב-7 השנים הראשונות לחיינו. המידע הזה לא בהכרח נחוץ ואינו מקדם אותנו בחיינו ברגע זה, הוא שייך לעבר, וההורים שלנו הם "שליחים". אם נסתכל בהם, נבין באיזו צורה תוכנתנו, במה התוכנה שלנו תומכת. רמז: דברים שאנחנו צריכים להתאמץ בשבילם הם, לטענתו, דברים שהתוכנה שלנו אינה תומכת בהם בתת-מודע.
בספר מציע ליפטון 4 דרכים שבאמצעותן אפשר לשנות את המתרחש בתת-המודע שלנו:
- תהליך היפנוזה – תכנות המחשבות לפני השינה (זה הזמן בו קולט המוח היטב מסרים כיוון שתת המודע פנוי).
- תהליך שינון וחזרתיות של מסרים חיוביים.
- תרגול לשינוי החשיבה- סופר-למידה במוח (אימון אישי, EFT, NLP).
- אירוע מכונן משנה חיים - זו הדרך הסבילה היחידה ברשימה שבה אדם אשר חווה אירוע ספונטני ודרמתי גורם לו להחליט לשנות את דרכו.
ד"ר ליפטון אינו מסתפק בעיסוק באפיגנטיקה כענף רפואי שיסייע במניעת מחלות קשות. הוא לוקח את הרעיון הזה צעד אחד קדימה ורואה בכך מפתח להצלת האנושות כולה. מאחר והוא מאמין בתהליך השינוי של מערכת האמונות כעניין בן דורי אשר את השפעתו הגנטית יחושו גם הדורות הבאים.
אנחנו כמאמנים יכולים להתחבר ולאמץ את נקודת המבט הזאת. היכולת שלנו, באמצעות כלים אימוניים, לזהות מחשבות מעכבות מאפשרת למתאמנים שלנו להרחיב מעט את האזור המודע. באמצעות השינוי בתכנות "שבב המחשב" שלהם, יכולים המתאמנים להגיע, בצד פריצת דרך תודעתית, לשינוי גופני וכתוצאה מכך למימוש מטרותיהם העמוקות ולשיפור איכות החיים שלהם באופן הוליסטי. לכן, כשאנחנו, כמאמנים, נכנסים לתהליך חשוב לברר אם עצמנו אילו שאלות יסייעו לאדם לעורר את תת המודע שלו? יעזרו לו לראות את דפוסי החשיבה שלו? ואת ההרגלים ההתנהגותיים והמחשבתיים שלו?
לסיכום, אני מאמינה, שלא רק שאנחנו מלווים את המתאמנים שלנו בתהליך שיוביל ליתר מודעות, והשגת מטרות מידיות, אלא שהוא עשוי כבונוס גם להפוך אותם לבריאים יותר וחסינים יותר למחלות ואולי אפילו לסייע לשינוי המשמעותי מסוג זה בדור הבא.
